למה אסור לשכוח את שון מריון?

שון מריון הוא לדעתי שחקן שלא רק שהוא אנדרייטד כשחקן בנבא, הוא גם אנדרייטד ביחס להשפעה שלו על הליגה כמו שאנחנו מכירים אותה היום. לכן, החלטתי לכתוב עליו קצת במסגרת הפרויקט, במטרה שמי שקורא, ייזכר, יהנה ולא ישכח כמה מריון היה חלק משמעותי במעבר של הליגה ממשחק של גבוהים למשחק של שחקני כנף ללא עמדות ברורות ומוגדרות. הוא מסוג השחקנים שלא היו בליבת המהפך של סגנון המשחק, והוא לא ייזכר עם הגדולים ביותר, ובצדק, אבל משהו בסט היכולות הנדיר שלו, בעיקר לתקופה בה שיחק היה משמעותי ליצירת תבנית המשחק והשחקנים כפי שאנחנו רואים אותם היום. אני כמובן שם בצד את איך הזריקה שלו נראית, זה פשוט לא דוגמא לכלום ושום דבר, אבל מה שהוא הביא לשני צידי המגרש, לאורך כל הקריירה הארוכה שלו, הוא היום מה שכל ג'נרל מנג'ר מחפש בשחקנים צעירים וותיקים כאחד.
הממוצעים של מריון לא גורמים לו לקפוץ מדפי ההיסטוריה:

• 15.2 נקודות למשחק (21.8 בשיא בפיניקס 05-06) – בממוצעים של 48% מהשדה, 33% מהשלוש ו-80% מהעונשין ו- True Shooting של 54.2%.
• 8.7 ריבאונד למשחק (11.8 בשיא בפיניקס 05-06)

אבל אולי דווקא הדברים הקטנים הנוספים, כמו 2 אסיסטים למשחק, 1.5 חטיפות למשחק, חסימה אחת למשחק ועוד שלל מהלכים של hustle ברגעים החשובים הם אלה שהופכים אותו לשחקן all around מרשים, יעיל וחשוב עבור הקבוצות בהן שיחק לאורך הקריירה. היכולת שלו לחתוך, לזוז בחוכמה רבה בלי הכדור, לרוץ במגרש הפתוח, לקפוץ לריבאונד מעל כולם או פשוט לשמור על עמדות 1 עד 4 בהצלחה, הפכו אותו לשחקן משמעותי בקבוצות בהן שיחק.

בהסתכלות מעמיקה על נתונים של כל הקריירה, מריון סיים עם יותר מ-17,000 נקודות, 10,000 ריבאונד, 2,000 אסיסטים, 1,700 חטיפות ו-1,200 חסימות. ישנם עוד שני שחקנים בלבד עם נתונים כאלו בכל הקטגוריות ואלה הם האקים אלג'ואן וקווין גארנט, מענקי המשחק וגם שחקנים שפרצו גבולות במגוון היכולות שלהם. אני לא משווה את מריון לגארנט או אולג'ואן, רק משתמש בדוגמא כדי לחדד כמה הקריירה שלו והיכולות המגוונות שלו היו ייחודיות באופן היסטורי, אגב הוא נמוך משניהם באופן משמעותי.
מריון, קיבל את הכינוי המוצלח "The Matrix", מקני סמית', עוד לפני עונת הרוקי שלו, בשל היכולות האתלטיות הנדירות שלו והמימדים החריגים של אורך הידיים שלו והניתור המרשים. כינוי זה הוא מושלם עברו שחקן שכמו הסרט, הוא ייחודי מאוד וברור לכולם שיש בו הרבה מעבר. 

קריירת הנבא של המטריקס

את הכניסה שלו לליגה עשה מריון מהבחירה התשיעית בדראפט של 99', בחירה שהגיע לפיניקס מהטרייד של סטיב נאש לדאלאס ב98'. פיניקס של אז הייתה מרוכזת סביב ג'ייסון קיד וניסיונות אחרונים לייצר משהו מהקריירה של פני הרדאווי. הקבוצה דשדשה בעונות הראשונות לקריירה של מריון, אבל הוא כן צבר הרבה דקות משחק וכמה סיבובי פלייאוף.
השינוי המשמעותי של פיניקס כמובן מגיע בשנת 2004, עם העברת הבעלות של הקבוצה ושינויים ברוב משרות הניהול. ההחתמה של סטיב נאש, יחד עם מינוי מייק ד'אנתוני, סימלו את תחילת תקופת ה"שבע שניות או פחות", שלמעשה הניחה את התשתית המחשבתית למשחק המהיר והקצבי שאנחנו מכירים היום. בתקופה זו שימש סטיב קר מנהל/יועץ לקבוצה ואני בטוח שגיבש שם חלק משמעותי מתפיסת המשחק שלו שהפשיע על הדרך בה יאמן בעתיד את הקבוצות של גולדן סטייט. אין לי ספק שהתקופה הזו והקבוצות הללו של הסאנס לא זוכות למספיק קרדיט היסטורי, כי לא הביאו אליפות, אבל כמו מריון עצמו, שהיה חלק משמעותי בשיטה, יש להן חלק גדול בהתפתחות הליגה. בתקופה זו, מריון מעמיד ממוצעים של כמעט 20 נקודות ו-10 ריבאונד למשחק, ומהווה צלע חשובה וייחודית עבור הסאנס. הוא השחקן הורסטילי ביותר גם בהגנה וגם בהתקפה, והיה מקבל על עצמו את משימות ההגנה המאתגרות ביותר של הקבוצה היריבה.

בעונת 2007-2008 הסאנס שלחו את מריון בטרייד למיאמי עבור שאק. הטרייד הגיע אחרי לא מעט שמועות, כמו גם חוסר רצון של הסאנס להאריך את החוזה של מריון שלבסוף גם דרש את הטרייד בעצמו. בנוסף, הסאנס, שרצו לעשות שינוי כי חשו שהם מגיעים לתקרת הזכוכית, העבירו את מריון ושינו את סגנון המשחק שלהם. זה מסוג הטריידים שבדעיבד, כאוהד נבא, הייתי מעדיף שפשוט לא יקרו. שהקבוצה שהייתה לפיניקס אז תמשיך עוד קצת ותנסה את מזלה עוד מספר עונות. 

הטרייד הזה, והטרייד בעונה שאחרי לטורונטו, הם למעשה שנים מתות בקריירה של מריון וחבל. אלה יכלו להיות שנים טובות שלו בקבוצות שיתמודדו על אליפות, אבל זה נמנע ממנו עד שלבסוף בקיץ של 2009 הוא חתם בדאלאס (לאחר Sign and Trade) על חוזה של 39 מיליון דולר לחמש עונות, סוג של חוזה סיום קריירה, כשחקן משלים בקבוצה שכמובן המשיכה להיבנות סביב דירק נוביצקי.
בעונת 2010-2011, שבסיומה זוכה דאלאס באליפות מול מיאמי של לברון ושות', היה למריון חלק משמעותי מאוד. הוא לא היה הכוכב של הקבוצה וגם לא האופציה השנייה, אבל היציבות שלו, היכולות ההגנתיות שלו, הניסיון ואינטיליגנציית המשחק שלו היו מרכיבים חשובים בהצלחה של דאלאס ובאליפות. הפציעה של קארון באטלר גם פינתה לא מעט דקות עבור מריון במהלך העונה ובפלייאוף. מריון היה משמעותי בפלייאוף כששמר על קובי בסיבוב השני, דוראנט בגמר המערב ועל ווייד ולברון בגמר. משחק השיא שלו, והמשחק החשוב ביותר שלו עבור האליפות היה משחק מספר 2 בגמר הנבא אותו דאלאס ניצחה במגרש של מיאמי, והוא אחד המשחקים המרגשים ביותר בתקופה האחרונה. במשחק מריון היה יעיל עם 20 נקודות ב 9 מ14, ועשה עבודת הגנה נהדרת ופשוט היה בכל מקום.
בעיני, ההצלחה שלו בדאלאס היא הוכחה שהצלחתו בפיניקס לא הייתה רק תוצר לווי של שיטה שבה יכל להצטיין אלא הוכחה לחשיבות היכולות שלו עבור קבוצה שרצה עד הסוף. 

אחרי עונת האליפות הקריירה של מריון דועכת לאיטה, ואת עונתו האחרונה הוא עושה בקליבלנד בשנת 2014-2015, בניסיון להשיג טבעת אליפות נוספת אך ללא הצלחה.

איפה המטריקס היום?

כיום, מריון הוא אחד מבעלי השליטה בקבוצת הכדורסל הניו זילנדית, ה Breakers. שלכאורה לא אמורה לעניין אף אחד, אבל החתימה לאחרונה את RJ Hampton הצעיר והמבטיח שבמקום ללכת למכללות לפני הדראפט של 2020, החליט דווקא ללכת לקבוצה בניו זילנד, אותה מאמן דן שמיר כדי לפתח את המשחק שלו לפני ההגעה לליגה הטובה בעולם.
לחובבי הפרוספקטים הצעירים יש כאן לקט הייליטס משובח של המפטון:

שאלה לסיכום:

ולסיכום, שאלה חשובה שיש עליה לא מעט מחלוקת, האם שון מריון הוא Hall of Famer. יש הטוענים לכאן ולכאן. החשיבות שלו לליגה היא באמת מיוחדת, ולפעמים לא נותנים לה מספיק מקום. מצד שני, המספרים שלו הם מיוחדים, אבל לא משהו שמצדיק באופן מובהק כניסה להיכל, בסוף היום אם מרדדים הכל לאליפויות וסטטיסטיקה אז אין פה משהו בולט. בעיני, בכל זאת מדובר בשחקן שהוא חלק משמעותי במהפכה של המשחק, יכולות וורסטיליות שלא היו להרבה שחקנים לאורך ההיסטוריה וזריקה מכוערת בצורה יוצאת דופן. 

אם היינו מדברים במונחים של אבולוציה לשחקני D & 3, אז מריון הוא כמו האייפון הראשון עבור אייפון X, הוא הצ'רמנדר לצ'ריזארדים, הוא המטרקיס עבור סרטי מדע בדיוני – בקיצור הוא הניח את התשתית שעל בסיסה התפתחו שחקנים כמו פול ג'ורג', קוואי לנארד ועוד רבים וטובים. הוא הניצוץ הראשון לחשיבות היכולות הוורסטיליות מעבר לשחקן הבודד והראה מה שחקן מהסוג הזה יכול לעשות עבור קבוצה שלמה ועבור סגנון משחק. מריון היה שחקן שכל הזמן התפתח והשתפר, מקצוען אמיתי ודוגמא לשחקן שפשוט בא לשחק ולתת את כולו. 
אז לסיום – סקר קצר: